רש"י על יומא מ״ג

1 דאפיק חמור בהדה - דלתנא קמא שרי דליכא שמא יאמרו לרבי אסור דהא אותה כתיב:

2 ולקח אלעזר הכהן - בקבלת דמה:

3 לשמואל - דדייק לפניו לומר שהזר כשר לשחיטה איצטריך למיכתב בקבלת דמה אלעזר לאהדורה לאלעזר דאי כתב ולקח מדמה והזה באצבעו הוה משמע דאשוחט קאי:

4 לרב - נמי דאמר שחיטה באלעזר היא לא הוה ליה למיכתב בקבלה אלעזר וכי כתיב הוי מיעוט אחר מיעוט לאלעזר ולא אחר ואין מיעוט אחר מיעוט כו':

5 ולקח הכהן עץ ארז לשמואל - דאמר קבלה והזאה באלעזר הואי כתיב בה כהן לאכשורי השלכת עץ ארז בכהן הדיוט הוי האי משמע מוציא מיד משמע וכן כל הני דאמרינן ולרב דמכשר קבלה בכהן הדיוט הוי האי משמע ממילא ואינו מוציא מכלל מקרא שלפניו ואיצטריך למיכתב ביה כהן דאי כתב ולקח עץ ארז ולא כתיב כהן הוה אמינא ולקח כל מי שירצה ולא הוה מוקמינן ליה אכהן דקבלה סלקא דעתך אמינא הואיל ולאו גופה כו':

6 הכהן בכיהונו - האי כהן קרא יתירא הוא דלא הוה ליה למיכתב אלא וכבס בגדיו וגו' ואנא ידענא דאהא דאיירי ביה קאי אלא למסמך כהן אבגדיו כלומר שבבגדי כהונה נעשית ולא בבגדי חול:

7 וטמא הכהן עד הערב - ללמד על פרה הנעשית לדורות שצריכה בגדי כהונה:

8 הניחא למאן דאמר - לעיל לדורות בכהן הדיוט ולא גמר חוקה מיום הכפורים איצטריך למיכתב כהן הכא ללמד על של דורות שתעשה בבגדי כהונה:

9 איש להכשיר הזר - משום דלעיל מיניה איירי בכהן כתיב הכא איש להכשיר את הזר דאי כתב ואסף את אפר הפרה הוה אמינא כהן דלעיל מיניה איירי בכהן כתב הכא איש:

10 להכשיר את האשה - דאי למעוטי טמא פשיטא דחטאת קרייה רחמנא:

11 לקדש - לתת מים על האפר בכלי חרס:

12 ולקחו לטמא - בתר ואסף איש טהור כתיב זו היא עבודה שאחר אסיפה וכתיב ולקחו אותם הנאמרים באסיפה זר ואשה ולא חרש שוטה וקטן:

13 א"כ - הואיל אדלעיל קאי נימא ולקח דהא גבי אסיפה בלשון יחיד כתביה:

14 אשה מנא ליה - וכן אנדרוגינוס משום ספק אשה:

15 ורבנן - אמרי לך לעולם אדלעיל קאי והא דלא כתיב ולקח לשון יחיד דאי כתיב ולקח ונתן הוי אמינא עד דשקיל חד האפר והוא עצמו יתנהו על המים כתיב ולקחו דאפילו שקלי תרי:

16 ולקח אזוב - דכתיב בהזאת מימיה והיא עבודה שאחר הקידוש:

17 לרבנן - דאמרי הקידוש נעשה באותן של אסיפה ובאסיפה כתיב איש טהור דהיינו זר ואשה על כרחך איש טהור דהכא לאו לאכשורי זר ואשה ולמיפסל קטן ולהוי משמע ממילא דאם כן לשתוק קרא מיניה ונכתוב ולקח אזוב וטבל במים והזה ואנא ידענא דבההוא דלעיל מינה קאי וכי כתבינא למדרש איש ולא אשה על כרחך משמע זה מוציא מיד משמע:

18 טהור להכשיר קטן - דפסליה בקידוש:

19 ולרבי יהודה - דאמר אשה פסולה בקידוש וקטן כשר אתא האי למימרא איפכא איש ולא קטן טהור להכשיר אשה דע"כ ליכא למימר דמשמע ממילא דאם כן לישתוק מיניה:

20 כיון דאמר כו' - דאת על כרחך לא מצית למימר בהאי דמשמע ממילא הוא ועל כרחך פליגי:

21 והזה הטהור - האי טהור יתירא הוא דהא בטהור קאי:

22 מכלל שהוא טמא - שיוצא מכלל טומאה:

23 כי הוו - כי מדקדקי:

24 לא מסקי מיניה - כלומר לא היו מעלין מתוכה דבר חידוש להיות יכולין לאחוז בשיטתה להשוות שיהא מקראותיה כולם מוציאים זה מיד זה או כולם מתקיימים זה אחר זה:

25 כמה דמסיק תעלא מבי כרבא - כמה שמעלה השועל ברגליו כשדורס על שדה ניר:

26 מדת הדין נותנת - כלומר כך יפה לומר שאחר שהתודה על עצמו ויהא זכאי ראוי לכפר על אחרים:

27 מתני' למי שהיה ממרס בו - מיגס בו:

28 על הרובד הרביעי - כל הרצפה עשויה שורות שורות טבלאות אבני שיש וכל שורה ושורה קרויה רובד וקא סלקא דעתיה דעל שורה רביעית שמפתח ההיכל ולפנים קאמר:

29 שלא יקרוש - כשישהה עד שתעשה עבודת הקטורת כמו שסדורות בפרשה:

30 מחתה - גחלים והניחם עד שיחפון קטורת ויתן לתוך הכף ואח"כ יכניס כף ומחתה לפנים:

31 חותה בשל כסף - מפרש טעמא בגמ':

32 והיום חותה וכו' - טעמא דיוה"כ בכולהו משום חולשא דכהן גדול:

33 בכל יום - כשחותה גחלים ממערכה שניה של קטורת להכניס על המזבח הפנימי לקטורת שחרית וערבית:

34 והיום ארוכה - כדי שיתן ידו למטה מזרועו ותהא זרועו מסייעתו:

35 פרס - חצי מנה:

36 מוסיף מלא חפניו - שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס שחרית ושל ערבית הניתן על מזבח הפנימי:

37 והיום דקה מן הדקה - זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר ערב יוה"כ למכתשת ושוחקה הדק:

38 בכל יום כהנים - העולים למזבח עולים בשפת מזרחו של כבש שהמזרח הוא לימין העולה שהרי פניו לצפון כשעולה בכבש שהוא בדרום וכיון דכל תחילת פנותיו לימין אין נאה שיהא מקיף שלא לצורך ורוחב הכבש שש עשרה אמה עולה במזרח ומקיף את המזבח לעבודתו וירד לצד שמאל בשפת מערב:

39 והיום - כהן גדול מראה כבודו וחיבתן של ישראל שהוא שלוחן ועושה עצמו כבן בית ואם בא לעלות למזבח להקיף כגון למתן דמים תמידין ומוספין ואילו ואיל העם מקיף את כל הכבש לצורך ושלא לצורך:

40 ארבע מערכות כו' - מפרש בגמרא:

41 גמ' והא כתיב וכל אדם וגו' - ומוקמינן לה לקמן בשמעתין בשעת הקטורת ואת אמרת ממרס בו על הרובד רביעי שבהיכל:

42 תני של היכל - כשיוצא מן ההיכל לעזרה מונה את הרובדין והוי האי רביעי להיכל: